ב1900- היו בעולם מיליארד ו600- מיליון איש בעולם, כשמתוך זה 400 מיליון באירופה. אירופים מארצות כמו בריטניה, צרפת, הולנד, איטליה, ספרד או פורטוגל
שהיו להם מושבות מעבר לים, באמריקה, היו מיעוט משמעותי ששלט בשאר האוכלוסייה למעשה. הייתה שליטה כלכלית, בעיקר לגבי חומר גלם, וגם מאחזים
אסטרטגיים. המעצמות המובילות מבחינת שטחים היו בריטניה וצרפת, וגרמניה,
המעצמה החזקה באירופה, הייתה חלשה מבחינת המושבות.
קולוניאליזם מחובר לתפיסת השליטה בכלל. ססיל רודז סבר שתרבותית כל העולם כולו יהיה מושבה בריטית. בקונספט הקולוניאליסטי הקיצוני שלו, ארה"ב הייתה צריכה להיות גם מושבה בריטית אך היא אבדה. ישנו צורך של הצד השולט לבצע
הפרדה ולצייר גבול בינו לבין הנשלט.
הוגים קולוניאלים ג'וזף קונרד, "לב המאפליה," כתב בראשית המאה ה,20- כשהקונספט הקולוניאלי
הוא "להלבין תרבותית את אפריקה," "להביא אור לאזורי החושך." התפיסה עולה
דרך הדה-הומניזציה של האחר.
אדוארד סעיד, "אוריינטליזם," רואה את הקולוניאליזם כפילוסופיה פוליטית,
ושהמטרה היא להביא תרבות אירופית עליונה לעמים לא אירופיים.
פרנץ פאנון "(המקוללים עלי אדמות,)" כתב כתיבות רדיקאליות והניע את הצד
השחור, המשועבד. אם סעיד דיבר על המטרות של הקולוניאליסט, פאנון מדבר על
הטקטיקות. הוא מראה באיזה אופנית מחלחלת מערכת הערכים הלבנה אל היליד,
דרך שפה, דרך תרבות, ושבתוך השחורים יכולים להתפתח תהליכי גזענות עצמית. הוא הראשון שדיבר על עקרון ההפרדה, כשהקולוניאליזם התבטא בהפרדה
מוחשית (מגורים, גדרות ואלימות) וסמלית.
רולאן בארת דיבר על הדרה סמלית, בספרו "מיתולוגיות" ישנו פרק הנקרא "דקדוק אפריקאי." הטענה המרכזית שלו היא שהצבע הלבן הוא לא תמים אלא הוא מותג סמלי. הלובן הופך לסמל של טוהר, מוצלחות ושליטה. לא במקרה, כל דבר המסמל
טוהר או עוצמה הוא לבן.
בנדיקט אנדרסון מדבר על מרכזיות התרבות והאלמנט המרכזי בה הוא השיח, הלשון (מה נכון להגיד – .)discourse הוא מדבר על חינוך הילידים, כשהמטרה הייתה ליצור פקידות ילידית הלומדים חוקים ותקנות. השכלה היא מתן ידע
אדמיניסטרטיבי, והמטרה ליצור פקידות אדמיניסטרטיבית היא עמוקה יותר, כשהלבוש והשפה הם אירופיים, כשהם נוגעים באוכלוסיה. כלומר, הנחות הוא זה שנוגע. שכבת הביניים הזו, הפקידות הקולוניאלית, מדבר בשם הכובש ומטפלת בעם הנכבש. אנדרסון אומר שממחצית המאה ה19- הוא מזהה שלושה אמצעי שליטה של הכובש: המפקד (מספור, תעודת זהות – רישום,) המפה (שרטוט גבולות ושליטה תרבותית באמצעות נתינת שמות) והמוזיאון (ארכיאולוגיה – ניכוס פיזי של כל
תרבות העבר.)
הומי באבא, חוקר אמריקאי ממוצא הודי, אנתרופולוג המדבר על השיח הגזעני
)discourse( שאומר שהקולוניאליסט מייצר את סוגי הידע שהוא רוצה להעביר. יש
שליטה על בחירת הפרטים ועל אופן הצגתם.
אן לורה סטולר כתבה ספר הנקרא "ידע בשרים" Knowledge( )Carnal העוסק בגוף.
היא ביצעה מחקר על סומטרה, שהייתה עד מחצית המאה ה20- תחת שליטה הולנדית. היא עוסקת באנתרופולוגיה של הגזע, ואומרת שהמחקר הקלאסי של הקולוניאליזם בחן את הסוגיה הקולוניאליסטית דרך עיני השליט, והחוקרים
אימצו ראיה דיכוטומית של קולוניאליסט מול יליד. הם בחנו רק את צורת השליטה, כלומר ראייה חד-ממדית, ושהראיה הרב-ממדית מזהה שלא היה רק מתח בין קולוניאליסט לבין יליד. לצד הדיכוי בין הקולוניאליסט ליליד, היה גם
דיכוי בין האוכלוסיות הילידיות, ושמקומה של האישה בקולוניות הוא מורכב. מהם
דפוסי השליטה של האישה הלבנה כלפי היליד, ושהקולוניאליזם הוא לא יחסי גזע, אלא שהם מקרה פרטי בתוך מרחב שליטה כולל. היא ממסמסת את העוצמה הגזענית, כשהגזענות היא מקרה פרטי של שליטה, שהיא הרבה יותר רחבה. להדרה הזו ישנם כמה ביטויים כמו ניכוס, שיח, ההבדל בין טוב לרע, סימון גבולות פיזי והיררכיה של הצבע. בקולוניה היו שני מצבים לא טובים, אומרת סטולר, שאיימו על קווי ההפרדה: ילדים מעורבים להולנדים ואינדונזים, שמערפלים את קווי
ההפרדה, והולנדים עניים במושבות. לקראת סוף המאה ה19- ילדים מעורבים רוצים אזרחות הולנדית, כשהתשובה הייתה כן בתנאי שיהיו נוצרים, לדבר ולכתוב הולנדית (מה שמקשה מאוד בגלל שהילד גדל אצל האם הסומאטרית,) בעלי חינוך והתנהגות אירופים (התנהגות לפי קודים שהקולוניאליסט מגדיר בשיח,) ולהוכיח
התאמה לחיים בחברה האירופית.