אבולוציה

אבולוציה אומרת שישנו תהליך התפתחות שבו המתאימים ביותר שורדים ומתאימים את עצמם לשטח. הדרוויניזם החברתי משליך את תופעת האבולוציה למרחב החברתי. אם דרווין דיבר על התאים, הדרוויניזם החברתי לוקח תופעות חברתיות, אורגניזם ביולוגי, והחברה מתאימה את עצמה, כשהחברות שלא עושות זאת לא שורדות. העניין הדגנרטיבי טוען שאם האדם לא שומר על עצמו ממנהגים והתנהגויות מסוימות, הוא מביא עצמו לדעיכה, כשהרבה יותר קל להרוס גזע

מאשר לבנות.

בשני המקרים מדובר על תהליכי שינוי דינמיים, והם פועלים גם על יחידים וגם על קבוצות חברתיות רחבות. הדברים לא קיבלו העצמה וקונספט כזה עד למחצית

המאה ה.19- המרחבים ה"דגנרטיביים," שהתרחשו במובלע במרחב אורבאני,

הכילו פועלים ועניים. עוני, עמל ופשע, נרחבים כמרחבים חופפים בקרב הבורגנות. שבלייה מסנתז תפיסה שהייתה קיימת באותם ימים, שתרבותית העני לא שם לעצמו "גבולות" ולכן עובר תהליך דגנרטיבי. העוני הוא חממה פורייה להתפתחות דור דגנרטיבי שלם, חסרי מוסר, חסרי מרץ, ולכן כשהבורגני עוסק בפילנתרופיה

ורווחה, הוא דואג לעצמו, כי האנשים הם סכנה לסדר החברתי. קיצוניות, זנות, ילודה נמוכה, אלימות, חוסר רציונאליות, פראיות, חייתיות הן תוצאות של

הדגנרציה. הגבר שולט ביצריו ובתאוותיו, ואילו האישה לא עושה זאת. גם לאקלים

יש השפעה, כשמי שהיגר לאמריקה, שם האקלים פחות טוב מאירופה, נחשב נחות,

כשהדגנרציה מסוכנת כי מדבקת.

ניורסתניה – עודף תרבותי מוביל לדגנרציה, בגלל עודף הגירויים היוצר עודף שליטה, מה שיוצר דגנרציה. נדודי שינה, היסטריה, היפוכונדריה, אסטמה, בעיות עור, קרחות, עייפות עצבית, ואז האדם בורח להתנהגויות הנותנות לכאורה פתרון

קצר, אבל מרחיבים בעצם את הניורסתניה.

הפועל עובד במלאכת כפיים וחשוף לסיטואציות מעודדות דגנרציה במאמץ פיזי גדול מדי ובהשפעת אקלים. דגנרציה מתמשכת יכולה להביא אפילו לגזע נפרד, נחות מהגזע הלבן. תהליכי השנאה מתחילים בהדרה, והדחייה מבוטאת דרך כל חמשת

החושים. ברגע שאני מתחיל לקבל את תפיסת הדגנרציה, לא מדובר על שני גזעים

אלא על דרדור בתוך הגזע.

משה הס טען שנישואי יהודי וגויה לא מוחקים את הגזע, ושהגזע היהודי חזק יותר מגזעים אחרים והוא יכול לעמוד בפני דגנרציות. ז'בוטינסקי קבע שהגזע הוא הבסיס, ושכולם היו עשויים מאותם רכיבים אולם היו השפעות ששינו אותם כמו אקלים וגיאוגרפיה. רופין היה מצפה מהאשכנזים להיות יותר בריאים וחסונים

מהמזרחים, אך הוא מצא שלא כך הדבר.

ב1890- יוצא ספר של יוליוס לאנגבן המדבר על הדעיכה התרבותית שמובילה לדגנרציה, ואסור להיוותר בחיבוק ידיים. הספר כולל חמישה חלקים: אמנות גרמני, מדע גרמנית, פוליטיקה גרמנית, חינוך גרמני והומאניות גרמנית (עליונות הדם הגרמני.) הרך לרגנרציה היא הגשמת מחדש של האידיאלים הגרמניים דרך האמנות. מי האומן שמגלם בתוכו את האידיאלים הגרמניים הוא רמברנדט (שם

הספר היה "רמברנדט כמחנך.)" "רמברנדט היה הולנדי, אך רוחו היא גרמנית והיא עדות לטרנס-היסטוריות של הנפש הגרמנית." הוא מדבר על רמברנדט כאדם עליון עם ערכים כמו טוהר, ונאמן לעצמו כשם שהוא נאמן ליכולתו הרוחנית של האדם

הגרמני. הדרך להתמודד עם דגנרציה היא דחייה של הפעילות האינטלקטואליות

שהביאה לדמוקרטיזציה.

מקס נורדאו מפרסם את הספר "התנוונות" ב,1892- ובו הוא מבקר את לאנגבן. נורדאו האמין באטוויזם והיה שמרן מאוד. הלא מתאימים ימחקו והמתאימים ישרדו וישמרו על תכונותיהם. הוא האמין שהמודרניות תתקדם רק באמצעות המשך בקרה ושמירה קפדנית על ערכי עבר. בעניין היהודים, הוא היה חריג וטען שהיהודים אינם חריגים, והוא טען שהדגנרציה היא תופעה סביבתית. הוא האמין בהשפעה סביבתית על הגנטיקה, שהיא תולדת השפעות תרבותיות וניתן לקחת אותה לכיוון רגנרטיבי או לכיוון דגנרטיבי. הגולה בלמה את היהודי אבל לא הרסה אותו. על היהודים לרכוש את האיכות הפיזית שאבדה עם הדורות ואז את עצמה

הנפשית.

צ'זרה לומברוזו יהודי-איטלקי שנולד בורונה, למד רפואה והתמחה בפסיכיאטריה. הוא פיתח תפיסה הנקראת קרימינולוגיה פוזיטיביסטית. הוא טען שיש קשר מובהק בין פיזיונומיה לבין נטייה לפשע. תהליך דגנרטיבי משפיע על הגוף והנפש, וניתן לראות את התוצאות שלו. הוא נדהם מהדמיון הפיזיונומי של הפושע לאדם הקדמון ולקופים. הענישה לא צריכה להחזיר את הפושע למוטב מכיוון שהיא לא יכולה

לעשות זאת, והיא צריכה לשמור על החברה ממנו. הנטייה הזו קיימת פחות אצל הלבנים, ויותר אצל הצהובים והשחורים. מכאן שהגזע השחור הוא הנוטה ביותר לפשע מכיוון שהוא הכי קרוב לקופים. הוא ניסה לפתח מתודולוגיה מדעית לזיהוי

פושעים על ידי המאפיינים הפיזיים. הוא בנה 14 סימנים לזיהוי פושעים.