סוגיות בגזענות האירופית

אנחנו בעידן פוסט-קולוניאלי, שמביט לאחור על כל האירועים הקולוניאליסטיים. בגלל הריחוק והניתוק, העידן הפוסט-קולוניאלי יכול לראות ראייה כוללת ולהבחין כי יש הדרה והדרה גזעית. הדרה זו יצירת קבוצות, כשהמטרה היא לא להגיע למגע

גופני וסמלי. החזק מגדיר את יחסי העוצמה בינו לבין החלש, על ידי קביעת ערכים, ונתינת התרים לחזק שאינם ניתנים לחלש. יחסי כוח קשורים גם לשאלת המגדר (סטולר ומקלינטוק,) כשהתיוג המגדרי אומר שישנן שתי אוכלוסיות חלשות: לבנים המקיימים יחסי מין עם מקומיות ונשים, שהן חוליה חלשה בשימור גבולות בין לבנים לילידים. האישה היא זו שנדרשת לבוא במגע עם המרחב הילידי. להיות

חולית הקישור היא העבודה המלוכלכת, ולכן מתפתחת תופעה שדווקא הנשים, בגלל שהן יודעות כי שהן החוליה החלשה, הן הופכות להיות גזעניות יותר. ההיגיינה הופכת לסמן הדרה גזעני, מתוחזק ומהודהד על ידי נשים. האמונה הייתה

שהאקלים הטרופי והשמש הקופחת גורמים למחלות (מאפיין דגנרטיבי,) ופוגעים

בפוריות הנשים.

אדוארד סעיד דיבר על אותה שכבת ביניים מתווכת, המשרתים, של ילידים שעברו

עיבוד המאפשר ללבנים לבוא איתם במגע מצד אחד, ולטפל באוכל של הלבנים,

ולטפל באוכלוסיה המקומית מצד שני.

האי הלבן ß שכבת ביניים מתווכת של ילידים ß האוקיינוס הצבעוני

המין הבין-גזעי נובע מהחפצת הנחות, ויחד עם זאת מתקיימת האקזוטיקה של היליד הנוצרת על ידי הזרות. המזרח הקרוב עובר אקזוטיקציה, נשות המגרב

והטורקיות. התפיסה היא שהאישה מהגזע האחר היא לא מונוגמית, והאירופי חש שמעבר למשיכה הוא רשאי לעשות עם בנות הקולוניות את כל מה שהוא רוצה ולא מעיז לעשות בארץ המוצא, כולל יחסי מין הומוסקסואלים – דה-אינטימיזציה של

גוף האחר, שקיימת כחלק מיחסי שליטה וכוח.

 

 

 

רצח עם

טיהור אתני – הפיכת מרחב להומוגני מבחינה אתנית, על ידי השימוש בכוח או בהפחדה כדי להוציא אנשים השייכים לקבוצה אתנית אחרת. המושג מופיע

לראשונה ב.1992-

לטבח עם ישנם שלושה מאפיינים :)1944(

 

.1 קורבן לקבוצה לאומית, אתנית או דתית.

.2 חברי הקבוצה מומתים רק בשל שייכותם אליה.

.3 הרצח מתוכנן.

טבח עם לא נוגע ברוב המקרים לגזענות, והוא תופעה מודרנית. ניתן לראות את הטבח של הטורקים בארמנים כטבח העם הראשון ב.1916- במלחמת האזרחים

בספרד נטבחו כרבע מיליון אנשים מתוך אומה של שלושים מיליון. מדובר על אירוע שהוא ממש לא גזעני. בעניין הטורקי, הם לא אהבו את הארמנים מכיוון שהייתה להם שפה, תרבות והיבטים אחרים, אבל לא הייתה גזענות. היה כאן טבח עם לא

גזעי.

ברואנדה שלטו הבלגים, שלהם היו מעט מושבים, בקולוניאליזם אכזרי. הם בנו תרבות מודרכת שבה לשבט אחד הייתה עליונות על שבט אחר – עוינות בשטח

קיבלה משמעות היסטורית ולגיטימציה. הבלגים יצרו היסטוריה מדומיינת ובשלב מסוים המתח ההיסטורי תורגם למתח אתני. ברגע שהבלגים יצאו, הטבח תורגם

למונחים גזעיים.

במקביל לתהליך של שונות גזעים ß תיאוריה ריבודית ß הצדקת שנאה, אנחנו

רואים תהליך של שנאה ß תיאוריה גזעית ß הצדקת ריבוד אלים.

חוקרים שנדרשו לטבח העם, שאלו את עצמם מהי מהות השנאה? האם היא מושתתת כולה או חלקה על מאפיינים ביולוגים? התשובה הייתה – תלוי. מבחינת היהודים כן, מבחינת הארמנים לא. טבח עם לא חייב להיות על בסיס גזעני, אבל יש

לו נטייה מובנת להפוך לטענות גזעניות. לא פעם שנאה לאומית מתחילה ממאבק של שתי קבוצות על אותה טריטוריה, יחסי גומלין לא סימטריים בין חזק לחלש

וכדומה. אז השנאה הולכת ומקבלת תרגום גזעני. למשל, בחינת יחסי יהודים-

ערבים בפלשתינה-א"י מביאה עמה היבט גזעני עם השנים.

השאלות מי טובח ומה מביא אדם נורמטיבי לטבוח?

הטיה ראשונה בחקר האנטישמיות קשורה לכך שרובו עוסק בגרמניה והשואה. הטיה שנייה היא שספרות אנטישמית, בגלל השואה, דנה בעיקר בגרמניה. ההטיה השלישית היא שרוב הכותבים הם יהודים, ולכן המחקר מתעסק בעיקר בקורבן ולא במקרבן. האנטישמיות, בסופו של דבר, היא בעיה של מי שיוצר אותה. הסיפור של גזענות ואנטישמיות הוא האקטיביות מול הפאסיביות, שאין סימטריה, יחסי

עוצמה (פוקו.) האנגלים בהודו חשבו שההודים הם אידיוטים ומוגבלים. בימי

הביניים הייתה אמונה מושרשת שלגברים היהודים היה מחזור חודשי.

אנטישמיות, כמו גזענות, היא ניסיון לתת הסברים מדעיים או כמו-מדעיים ורציונאליים או כמו-רציונאליים להתנהגות כזו. אנטישמיות וגזענות הן רגשיות

ופסיכולוגיות ולא רציונאליות. צריך לחפש את הלא-רציונאלי – פחד, שנאה, תיעוב, דחייה ואמוציות. הניסיון להצדיק אותם הוא לא נכון לצורך ההבנה, או הניסיון

 

 

 

לשלול אותם. כל סיפור אי-ההכלה נובע מפחד שנובע מאי-היכולת לפענוח קודים

הדדי.

היהודים בגרמניה היו כאחוז אחד מהאוכלוסייה, אבל השליטה שלהם בכסף הייתה

סמל. דבר נוסף, הייתה ליהודים נראות, מבחינת העסקים ומרכזי העוצמה. היהודים, בכוונת מכוון, השתדלו להיראות כמו גרמנים. מי שמתייג את האויב הגזעי במאפייני גוף, הוא עושה זאת מפני פחד – שימוש בגוף לצורכי הגזעה הוא

שיא הדפנסיבה האפשרי.

יש לשים לב ולהבחין בין אנטישמיות כאידיאה לבין אנטישמיות כמכשיר תעמולה. בעוד האנטישמיות הגרמנית נשענת על גזע, האנטישמיות הצרפתית נשענת על

לאומיות.

לסיכום, גזענות היא דבר שגבולותיו לא ברורים, ובייחוד באזור הספר שבינה לבין לאומיות. שום דבר, כולל שוני גזעי, הוא לא מוחלט. תפיסת הדגנרציה לוקחת בחשבון שהכול בר שינוי. גזענות היא עניין פסיכולוגי ולא רציונאלי, ויש לה תמיד

מוטיב ברור של תרגום לחושים. אפשר לראות אותה כמקרה פרטי של בעיות שליטה וזהויות. יש לה מרכיב של יחסי גומלין בין אקטיבי לבין פאסיבי. גזענות היא בעיקר

מרחב דינאמי ולא סטאטי.