לומברוזו דיבר על הקשר בין האופי לפיזיונומיה, כלומר הנורמטיביות טבועה בגוף,
ושתהליך דגנרטיבי משפיע על הנפש והגוף גם יחד.
סימנים של פושעים לפי לומברוזו:
.1 לסתות רחבות ובולטות
.2 ראש קטן .3 עצמות לחיים רחבות .4 אף קטן וכעור
.5 שפה תחתונה עבה ובולטת
.6 שפה עליונה דקה
.7 שיער נסוג .8 אוזניים גדולות ובולטות .9 גבות הנוטות להתחבר
.10 ידיים ארוכות .11 קעקועים – עצם העובדה של הכנסת הרעיון של קעקוע לראש היא ההוכחה
לנטייה לפשע.
תפקיד הענישה הוא להרחיק את הפושע החברה הנורמטיבית ולהעניש כנקם. הוא טען שנשים נטו פחות מגברים לפשע ופחות לדגנרציה. הוא מצא שנשים רוצחות נוטות להאריך את הפעולה ואילו הגבר רוצח במכה אחת. פשע הוא תוצאה של
טירוף בגלל הדגנרציה, כשגאונות היא גם טירוף וזוהי דגנרציה בכיוון אחר.
רפאל גארופאלו, תלמידו של למברוזו, המשיך לנתח וטען שתהליך הדגנרציה גורם לאדם לאבד את המסגרות: כבוד לזולת ורחמים. סוציומטים הם בתחילה של תהליך דגנרציה. ארנולד אלטרינו, תלמידו של למברוזו גם כן, בחן הומוסקסואליות
וטען שהיא יכולה להתפתח גם כדגנרציה וגם באופן טבעי.
אמיל זולה התייחד בכתיבה נטורליסטית, כשעיקר יצירתו הייתה סדרה של 26
ספרים – "בית רוגו-מקר." הענף הדגנרטיבי והמחשבה הדגנרטיבית טבועה בכל
הספרים, כשהוא מתאר את המאפיינים הפיזיים של דגנרציה.
לצד לומברוזו התפתחה תפיסה הנקראת קרניומטריה – תורת מדידת הגולגולת. הרעיון של לומברוזו מקבל העצמה טכנית. ההתחלה שלה הייתה אצל גאל, רופא
צרפתי, ששם לב שאצל רופאים אחרים שהיה להם זיכרון טוב היו עיניים בולטות. המסקנה הייתה שיש סיבות לצורות של הגולגולת, והוא החל לחלק את המוח
לאזורים. חלק מהם משותפים לאדם ולחיה (כמו הפחד,) וחלק ייחודיים לאדם (כמו יכולה הפשטה.) תפיסת משנה אחת שהתפתחה דיברה על קופסת המוח שהיא גדולה
יותר בגזעים עליונים וקטנה בגזעים נחותים. בתהליך דגנרציה המוח מתכווץ.
סמואל מורטון, במחצית המאה ה,19- במקביל ללומברוזו היה הראשון שמדד את
קופסת המוח והוציא מסקנות שצבע העור לא משנה אלא גודל קופסת המוח, כשהנפח משתנה מגזע לגזע. ב1981- הגיע סטיבן גולד וגילה שמורטון שיקר. חוקר קנדי, בשם פיליפ ראשטון, פרסם ב1995- ספר בשם "גזע, התפתחות והתנהגות" וטען שלאסיאתים נפח קופסת מוח גדול יותר משל הלבנים, כשהפער אל מול
השחורים נשמר. הוא קבע שמה שמשנה היא החיתיות, והיא נקבעת על ידי מספר התאומים, מכיוון שהחיות ממליטות כמה צאצאים בבת אחת. הוא גילה שיש יחס הפוך בין הגולגולת לגודל איבר המין. הוא ייסד ארגון בשם Fund" "Pioneer שדוגל
במדידות גיאומטריות של הגזע.
הדגנרציה היא דבר שמוכיח שהגזע לא קבוע, אלא יכול להשתבח או לאבד את האיכות הגזעית שלך. הגזענות כלפי היהודים היא בגלל הנראות שבה מזוהים
הפחדים של הגזענים.
מוטציות הן תוצאה של הידרדרות גופנית מסיבות של מעוררי דגנרציה (אלכוהול, סמים) או בגלל תנאי סביבה. תנאי סביבה יכולים להאיץ או להאט תהליך
דגנרטיבי. באקלים קיצוני ניתן להאיץ תהליך דגנרטיבי. ולדאן יורגביץ,' סרבי, דיבר על אלבנים ותיאר אותם כצמאי דם וחיתיים. ג'ון בידואו, רופא אנגלי, טען שהאירים הם שחורים אבל הם רק נראים לבנים, בגלל שהם מצליחים להצניע את
המלנין. השוני הגזעי בתוך אנגלי לפי בידואו הוא על בסיס גיאוגרפי ובסיס חברתי.
ישנם מעמדות שהידרדרו עקב דגנרציה: אירים, יהודיים, הומוסקסואלים, זונות, נוודים, וכל אלה מכונים פראיים. הפרא שווה ביכולותיו המנטליות השכליות לילד
.10 בן
סכנת ההדבקות: האם דגנרציה מדבקת? התשובה היא כן. למשל, הנוודים שלהם
עצמות לחיים בולטות לסתות חדות, חסרי ניקיון, חסרי כבוד לנשים ובזים לדת – אין להם גבולות. אם ניתן להידבק בדגנרציה, המרחב התרבותי הוא הנשא. בסוף המאה ה19- הרפואה עוברת מהפכה, וההדבקות הופכת להיות תופעה שמודעים אליה. באותם שנים שבהן הנווד האנגלי נתפס במושא להדבקות דגנרטיבית, נגיף
הכולרה מתפשט ומועבר דרך מי בערות, ובידוד הנוודים היה כמו בידוד הכלרה. הסכנה הייתה "עירוב גזעים," לכן אירופי המקיים יחסי מין עם בת-גזע אחר יכול
להידבק ממנה לא רק במחלה גופנית אלא גם במחלה רוחנית. ההדרה, שהופכת
לצורך תרבותי הגנתי, מופיעה בשלושה מרחבים: גזעני, מעמדי ומגדרי.
חוקרים אנגליים במאה ה19- משווים את עניי לונדון לעמים אפריקאים, כשלא רק שהעניים הם כמו קופים אלא שהמעמד העליון מבחינה תרבותית וגנטית הוא לא
המעמד הגבוה, האצולה, אלא מעמד הביניים. האצולה גם היא עברה דגנרציה. הגזע
הלבן מוצג כגזע גברי והגזע השחור כנשי.
הומי באבה, סוציולוג ממוצא הודי שחי בארה"ב, טען שקולוניאליזם הוא משחק
תפקידים, כשהלבן יוצר תמונה מדומיינת של היליד והאחרון משחק אותה.